המילה Soap באנגלית או Savon בצרפתית הגיעה משפה הלטינית Sapo, אשר בתורה התפתחה ממילה  היוונית  Sapon שמקורה במילה בשפה בגאלית - גרמנית העתיקה.

סבון טואלטי קשיח עם ריחות נעימים היה מיוצר במזרח התיכון, בתקופת תור הזהב האיסלמית. במאה ה 12 במסמך עתיק המתאר ייצור סבון מוזכר רכיב חיוני al-qaly  שהפך למילה שימושית ביותר במדע המודרני - alkali – פירושה בסיסי.

​

ייצור תעשייתי של סבון בימינו (זמין, זול, פלוס תוספות, מינוס גליצרול – וזה חבל)

​

בבית החרושת מכינים תמיסה של מים וסודה קאוסטית, ומוסיפים את השמנים. מבשלים את התערובת זמן ממושך, עד שהחומצות והשומנים מתרכבות עם הבסיס ויוצרות תמיסת סבון. לאחר מכן מוסיפים תמיסה רוויה של מלח בישול, והסבון צף ועולה. מסלקים את גליצרול* שנוצר בתהליך ומייבשים את הסבון הגולמי. חומר זה עובר תהליכים נוספים של עידון, ניקוי ותוספות של ריח וצבע, בהתאם למטרה הסופית שלה נועד. הייצור נעשה בתהליך רציף בחימום, חומרים סינטטיים מוספים למסת סבון על מנת לאפשר עמידות לתהליך ועל מנת לקבל סבון מבריק בנןסף לשיקולים תהליכיים נוספים, אשר לא תמיד מטיבים איתנו, הלקוחות.

​

   *גליצרול מעשיר את העור שלנו בלחות, שומר עליו רך וגמיש. גליצרול נשאר במלואו בתהליכים הלא תעשיתיים, בייחוד בתהליך Cold process. בתעשייה מסלקים את גליצרול מתהליך ייצור הסבון משתי סיבות – האחת תהליכית – גליצרול גורם לסתימת צינורות ומעברים, וכן משתמשים בגליצרול במוצרי טיפוח אחרים כגון קרמים, כמרכיב לחות.

​

​

איך סבון פועל?

 

אפשר לדמיין את מולקולת סבון כחלקיק בעל כדור (הראש) אליו מחובר זנב מתפתל ארוך. לכדור יש תכונה מיוחדת – הוא נקשר בקלות למים. גם לזנב יש תכונה מועילה – נקשר לחומרים שומניים (ולא רק).

בזכות המלטיטסקינג שהמולקולה הזו מפגינה הסבון מתמוסס במים. כאשר מי סבון פוגשים צבירי שמן או לכלוך בלתי רצוי אחר הזנבות של המולקולות שהתעופפו עד כה ללא הועיל במים נמשכים לאותו השומן ונקשרים אליו, מכל הכיוונים. לבסוף מצליחות יחידות סבון הקטנות לנתק אותו מהמשטח בו היה מצוי (למשל עור הידיים שלנו). עכשיו אפשר לדמיין טיפת לכלוך מוקפת מכל הכיוונים במולקולות סבון קטנטנות אשר זנבן פונה וקשור לטיפת לכלוך וראשן הכדורי פונה למיים. דומה לסביון. וכמו שסביון עף בקלות ברוח, ככה כדורי לכלוך העטופים במולקולות סבון נשטפות עם זרם המים.